4 סוגי אנשים ואיך הם יכולים לחוות אושר

מצאתי שיש 3 סוגים של אנשים, שלכל אחד מהם יש גישה שונה לאושר.
כל אחד מהם מתייחס לחיים אחרת,
ולכן גם חווה צורה שונה של אושר. אם בכלל.
החלוקה הזו היא חלוקה שלי ומניסיוני,
ומוכיחה את עצמה שוב ושוב.

1. הספקן. 

הספקן יודע שידפקו אותו, השאלה רק מאיזה כיוון.
הוא דואג כל הזמן שלא לצאת פראייר,
גורל מר ממוות כידוע.
הוא יחפש את הקאטץ', את הבעיות,
ובדרך כלל יסביר למה אי אפשר.

לספקן יש WAZE פנימי, שמכוון על שליליות.
הוא תמיד יחפש את הכיוון שממנו תבוא המכה.
כידוע, כשנוסעים על פי הוראות הWAZE,
מגיעים בסוף ליעד שלנו.

המכה.

היה לי פעם עובד שטען שכולם במדינה הזו גנבים.
אחת לחצי שנה פרצו לו הביתה. ממש היה אפשר לכוון לוח שנה על החלונות השבורים שלו.

ספקנים יודעים דבר אחד-
יהיה רע, ולכן צריך לכוון את עצמנו להתכונן לאכזבה.
ואכזבה אכן נמצא.

ספקנים לא יכולים להיות מאושרים,
כי הם שותים מהחצי הריק של הכוס.
אי אפשר להיות מרירים ולצפות שהחיים יהיו מתוקים.

הספקן רוצה להיות מאושר,
אבל אין דבר כזה אושר,
אז אל תחשבו על זה אפילו.

לספקן יש טיפוס שמתפצל ממנו,
וזהו הציניקן.

אנשים ציניים צוחקים כשהם מרגישים,
כי הם פוחדים להרגיש.
אם בכל פעם שנרגיש משהו נבעט ברגש- הוא לא ימהר לחזור.
גם הציניקן מתקשה להיות מאושר.

2.  התחרותי. 

התחרותי נמצא בתחרות.
כל הזמן.
ברוב המקרים הוא לא מבין עם מי, אבל הוא עסוק בהוכחה.
כמה יש לו, כמה יותר ממך יש לו,
והוא עסוק בריצה להשגת דברים.
איזה דברים?
דברים!
מאוד חשוב לו מה יחשבו עליו,
והוא נמצא בריצה אינסופית שמטרתה להשיג יותר.

התחרותי לא תמיד מתחרה באחרים, לפעמים הוא מתחרה בעצמו.
הוא לוחץ ולוחץ,
ולפעמים מייצר עשיה מאוד חזקה-
אבל היא מגיעה ממקום של חוסר ולא של שפע.
ממקום שיום אחד לא יהיה.
גם שם, הלחץ מנהל אותנו,
ולא האנרגיה והשפע.

התוצאה-
אי אפשר ללבוש נעליים לוחצות ולהנות מהדרך.

3. המוותר. 

למוותר קשה מאוד להנות ממשמעות,
כי הוא לא פועל להשגתה.
הוא לא מייצר לעצמו הצלחות- כי יש שם פחד שמנהל אותו:
הפחד שלא אהיה מספיק טוב, או הפחד ממה אנשים אחרים יחשבו עלי. 

הפחדים האלו גורמים למוותר להגות בחלומות שלו,
ולהנות מהם כמו פנטזיות על נסיך החלומות שאולי יגיע יום אחד,
על הפוטנציאל האינסופי שיש לו או לה,
אבל ברגע שמגיע הרגע לפעול,
המוותר צועד אחורה בחשש.

הוא מתחפר בעמדה שלו ולא עומד מול הקושי-
ולכן לא זוכה בהגשמת הפוטנציאל.
ההתמודדות מול הקושי והגדילה היא אחד המרכיבים החשובים של האושר.
הרב קוק אמר פעם:
יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים-
אל תכחש בם, פן יכחשו לך.

המוותר מכחש בהם שוב ושוב,
והכנפיים מתכחשות לו בחזרה.

 4. המאושר. 

המאושר, זה המפתח שלנו.
הוא מקפיד על 3 חוקים ברורים:

א. הוא פועל לקראת המימוש שלו. משפר את החוזקות שלו,
ופועל להביא ערך אמיתי לעולם. הוא במימוש.

ב. הוא חיובי ואופטימי, ולכן שותה מחצי הכוס המלאה כל הזמן.

ג. הוא נוכח ברגע, ויודע שכלום לא קורה לו, הכל קורה עבורו.

המאושר יודע שאושר הוא לא מקום,
ואין דרך שמובילה אליו.
האושר הוא פנימי, הוא הווייה- לא רגש.

המאושר מוכן לשלם מחירים של קושי עבור השגת האושר הזה,
מוכן ללמוד ולהתפתח-
למרות שיש לזה מחיר בזמן, בכסף ובמאמץ.

אני מניח שרוב מי שקורא את המייל הזה מזהה את עצמו באחד הטיפוסים האלו,
והמבחן הוא פשוט מאוד…
האם את או אתה מאושרים?

אם לא- כנראה שיש בך קצת יותר מאחד הטיפוסים האחרים ממה שחשבת.

החדשות הטובות הן שכל אחד יכול להשתנות ולהתפתח וליצור לעצמו עתיד והווה טובים יותר.
האמת, כתבתי על זה ספר שלם.
הוא נקרא 8 ימים- מסע לקילוף עצמי.
הסיפור הזה מספר על ציקי גורן,
שמחכה שמשהו טוב יקרה,
אבל קורים לו בעיקר דברים רעים כל הזמן.

הוא יוצא למסע לשנות את חייו בעזרת חבר טוב,
ובמהלך 8 ימים מקלף מעליו את הטיפוסים האחרים.
אני לא מבטיח שהוא מצליח לגמרי, כי ככה זה בחיים.

את הספר הזה אני מוכר עוד בשבוע הקרוב דרך קמפיין לגיוס המונים,
והספר יהיה מוכן בתוך חודש ימים בערך וישלח למי שרכש.

הרעיון כאן הוא שתסייעו לי לממן את הוצאת הספר דרך רכישה מוקדמת שלו,
או מתנות נוספות אחרות שקיימות שם,
וכך אוכל לסיים את הוצאת הספר.

עד עכשיו גייסתי 81% מהסכום שעולה להוציא את הספר,
וזו ההזדמנות שלך לעזור בפוש אחרון,
ועל הדרך לקבל המון ערך ממני.

יש לך אפשרות לרכוש את הספר בכריכה רכה, או כספר אודיו (אני זה שמקריא אותו),
או לרכוש כרטיסים להרצאות שלי,
לסדנאות וכו'-
שכולם מוצעים במחיר מוזל וכוללים גם ספר.

אז יאללה,
בואו ניתן יחד את הדחיפה האחרונה ונוציא את הספר הזה לאור.
מעבר לזה שמדובר בספר מעולה-
אני מפרט בו כלים חזקים ביותר להיות הטיפוס המאושר.
אז למה אתם מחכים?

הנה הקישור לרכוש מתנה במסגרת הקמפיין

שבוע נפלא

אלי שחף וצוות הרגלים מנצחים

הנה שוב הקישור להיות הטיפוס המאושר.

אירועים קרובים

קמפיין למימון המונים לספר "שמונה ימים- מסע לקילוף עצמי" ניתן לרכוש מתנות ולעזור לי לקדם את הספר

16.11.18 בוקר כוח רצון של פלדה. סולד אאוט- כל הכרטיסים נמכרו!. 

21.12.18 בוקר כוח רצון של פלדה.   לפרטים והרשמה או ב-055-6667389. 

 9-11.1.19 סדנת זינוק להצלחה. לפרטים והרשמה – נותרו מקומות אחרונים!

 הופעתי אצל מיכל צפיר בתכניתלצפיה

  סודות ההרגל המנצחקורס וירטואלי לשינוי הרגלים– ללימוד אישי מהבית שזמין לכם תמיד. לפרטים והרשמה

מדריך וידאו חינמי לבניית מוטיבציה מהירה להשגת המטרות שלנו. ניתן לצפות בו כאן

לדף הפייסבוק שלנו אנחנו מעלים חומרים חדשים לעיתים קרובות- שווה לעשות לייק ולהתעדכן!

רוצים שגם לכם תהיה רשימת תפוצה ותוכלו לעבוד עם לקוחותיכם דרך מיילים? תקופת ניסיון משודרגת לרב מסר כאן 

למדתם משהו חדש? למה שלא תחלקו אותו עם החברים? הקליקו לשיתוףשתף בפייסבוק

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

איך לזהות הזדמנויות של ווינר?

החשיפה שלי היא גבוהה.

עם השנים, יותר ויותר אנשים מכירים אותי,
ויותר ויותר אנשים פונים אלי בכל מיני הצעות.
החל מזה שאני אשווק אותם,
שאשלב אותם בעסק שלי, וכלה בזה שאפתח איתם עסק,
ועוד הצעות שונות ומשונות.
לכולם אני מסרב.

אני יודע שההזדמנות תמיד דופקת על הדלת.
המצליחנים יודעים לנצל את ההזדמנויות,
כי הם יודעים איך אלו נראות.
כשההזדמנות דופקת על הדלת, 
היא תהיה לבושה בבגדי עבודה. 

הזדמנות נראית כמו אקסטרה עבודה שאף אחד לא ישלם לכם עליה.
כלומר,
תחשבו על הקמת עסק-
אתם נדרשים לעשות עבודה מטורפת,
לעבוד המון בחינם, להשקיע כסף משלכם-
וכלום לא מובטח לכם.
רק שזו הדרך היחידה להצליח. 

הזדמנות להתקדם בעבודה מורכבת מזה שתשקיעו המון שעות נוספות,
תקחו תחומי אחריות,
תלמדו דברים חדשים- ואף אחד לא ישלם לכם על זה.
רק שזו הדרך היחידה להפוך למנהל. 

במילים אחרות, הזדמנות היא עבודה רבה ובזמנכם הפנוי,
ורק אם זה יצליח- נהיה ראויים לתשלום עליה.

רוב האנשים לא מנצלים הזדמנויות,
כי הם חושבים שאם ישקיעו ללא תמורה הם יצאו פראיירים.
אין דבר יותר גרוע מלצאת פראייר.
זהו העונש האולטימיטיבי בישראל.

אז אני פראייר של ממש,
והרבה פעמים אני משקיע בדברים ללא תמורה
עד שאני הופך להיות ממש טוב בזה ואז מקבל המון תמורה.

אני רץ המון קילומטרים בשעות לא סבירות,
ועובד עם כמות אנשים שתגרום לכם סחרחורת אם תנסו לעקוב אחרי.
בכל תחום שאליו אני רוצה להיכנס-
אני משקיע ים זמן, ואז הופך להיות ממש טוב-
ורק אז מקבל תמורה.

חלק אחר מהאנשים לא מנצלים הזדמנויות בגלל הפחד מחוסר ודאות.
כלומר, אם אף אחד לא מבטיח לי את התוצאה, למה שאפעל?
במילים אחרות, הפחד להיכשל מנצח את הסיכוי להצליח.
אני יכול לומר לכם בוודאות שסיכון וסיכוי הן מילים דומות-
בגלל סיבה מסוימת.

אפס סיכון הוא אפס סיכוי. חד משמעית.
נסו לשים את הכסף שלכם בבנק בתכנית ללא סיכון,
ותראו מה תקבלו בתמורה.

מי שלא מוכן לקחת סיכון בחיים גם לא יגזור את קופון ההצלחה. 

אז לרוב ההזדמנויות אני מסרב.
אבל יש הזדמנות אחת שלקחתי. והיא עכשיו מתרוממת מהר מאוד למעלה,
ואני מאושר מזה.

לפני שנה הגיע אלי חבר בשם דני פרקש.
דני הוא יועץ עיסקי, שייעץ באופן אישי ל 1,400 עסקים במשך 18 שנים.
הוא היה מאוד מתוסכל,
כי הוא משווק גאון, אבל רוב הלקוחות שלו לא יישמו את העצות שלו-
כי הם פחדו.
הוא מצא שיטה לשווק בלי עלות כספית ושכלל אותה אצלו בעסק במשך שנים.
רוב האנשים שלמדו את השיטה לא רצו או לא הביאו את עצמם למצב של יישום מלא,
בגלל סיבה פשוטה אחת- פחד.

לפני כמה שנים הוא לימד אותי גם לעבוד כך,
וגם אני משתמש בשיטה הזו בהצלחה גבוהה.
כמחצית מהלקוחות שלי מגיעים דרך הפניות.

אז דני בא עם הרעיון-
למה לא לשלב כוחות?
לשלב את שיטת השווק ששנינו עובדים איתה-
כלומר לייצר כל כך הרבה הפניות בעסק,
עד שמשם מגיעים כל הזמן לקוחות חדשים,
יחד עם האימון  שיאפשר לאנשים לפעול למרות הפחד.

את ההזדמנות הזו, שהיא גאונית בחשיבה שלה שלה ומדהימה בפשטות הביצוע,
לקחתי בשתי ידיים,
והקמנו את "קישורים".

קישורים מקימה קבוצות עבודה בכל רחבי הארץ,
והחודש אנחנו מקימים שבע קבוצות ראשונות במקביל,
עם 70 בעלי עסקים ראשונים.
אין לי ספק שקישורים תצמח להיות מובילה בתחום הנטוורקינג בארץ,
ובזמן קצר.

זו הזדמנות שתתן הצלחות רבות בזמן קצר.

אז איך מחליטים איזו הזדמנות לקחת ואיזו לא?

זיהינו כבר שהזדמנות מגיעה לבושה בבגדי עבודה.
אבל יש המון כאלו, כל הזמן.

את ההזדמנות שצריך לקחת תזהו על פי התשוקה.
אם יש לך תשוקה והתרגשות בזמן המחשבה על ההזדמנות הזו-
ולא בגלל כסף, אלא בגלל העשיה,
זו ההזדמנות הנכונה לקחת. 

אותו רגש פנימי שאומר בהתלהבות שזה הרגע.
זה נקרא תשוקה.

התשוקה היא הרמז שלנו איך לפעול בחיים,
וככל שנאפשר לעצמנו לחיות מתוך תשוקה-
כך נהיה יותר מלאים באנרגיה,
נתגבר על פחדים ונייצר לעצמנו הצלחות.

עוד דוגמה:

הזדמנות נוספת שניצלתי היא הספר שלי.
מאז ומתמיד היתה בי תשוקה לכתוב
(מי שמצליח לקרוא את המיילים הארוכים שלי כבר יודע…)
והספר שלי עומד לצאת בדצמבר.
הספר הזה נכתב בתשוקה אדירה,
ולא יכולתי להפסיק לכתוב אותו.
פשוט לא יכולתי. זה הדבר היחידי שעניין אותי.

השקעתי בו כמות אדירה של זמן, משאבים, חשיבה, רגש וידע.
האם ברור מראש שמישהו יקנה אותו?
חוץ מההורים שלי- ממש לא.

אז כתבתי, מתוך אמונה ותשוקה.
והנה, כבר 178 אנשים קנו אותו עוד לפני שהוא מוכן.
כלומר, הם לא ראו אותו בכלל והיו מוכנים לשלם עליו מראש.

בשלב הזה גייסתי 80% מהסכום הנדרש כדי להוציא את הספר.
ועכשיו יש גם לך הזדמנות לקחת חלק.
זו הזדמנות, כי אני נותן את התכנים הכי טובים שלי
במחיר מוזל- אבל מוגבל בזמן ובכמות.

למשל, כרטיס זוגי לבוקר כוח רצון של פלדה שעולה בשגרה 99 שקלים-
נשאר במחיר הזה אבל כולל לנרשמים דרך הקמפיין גם ספר.
זה אומר שיש לך הזדמנות לבלות בוקר זוגי עם ידע מקסימלי,
וגם לקבל ספר עם כל השאר- ארוז בסיפור מעניין ביותר.

ההזדמנות הזו עומדת להיגמר ברגע שהקמפיין יסגר,
כך שזו באמת הזדמנות עם תוקף.
לניצול ההזדמנות:
https://www.jumpstarter.co.il/projects/1766

שבוע נפלא

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

21 כלים לשינוי ארוך טווח

בשבוע שעבר העברתי את סדנת זינוק להצלחה.
היו שם 90 איש.
להחזיק במשך 10 שעות ביום, 3 ימים ברציפות כזו כמות של אנשים זה לא קל.

אחד הדברים שחרטתי על דגלי הוא להביא ערך אמיתי ולא לחרטט.
אני לא מסוג האנשים שיעמדו מול קהל ויזרקו סיסמאות נבובות,
שנשמעות ממש טוב כשהמנחה כריזמטי.

כל מילה, כל שקף, כל רעיון נבחנים מחדש כל פעם-
כדי לעשות אימפקט אמיתי, ליצור רגעים של שינוי אמיתי פנימי,
ריגשי, כזה שישאר לנצח ולא יתמוסס אחרי שבועיים.

מניסיון של לא מעט סדנאות,
גיליתי שההשפעה העיקרית לאורך זמן קורית אם עובדים עם תת המודע.
דרך המוח המודע אנחנו מסוגלים ליצור ולעשות הרבה דברים,
אבל בלי שינוי במקום שבו מאוחסנות כל המסקנות, האמונות וההרגלים שלנו-
תמיד נחזור אחורה למי שהיינו קודם.

העניין הוא,
שרוב האנשים מפחדים להתמודד עם שינוי.
שינוי הוא סכנה על הקיים והוודאי,
ולכן יש בנו מנגנוני הגנה שנועדו למנוע מאיתנו להשתנות באמת,
והם יוצרים התנגדות פנימית.

לכן, דרך אגב, כל כך קשה לשנות הרגלי אכילה או ספורט-
וגם הרגלי חשיבה עובדים באותה הצורה.

אחד המנגנונים למניעת שינוי  הוא חשיבת יתר.
כשאנחנו רוצים להגיע למקום שנמצא מחוץ לאיזור הנוחות,
אנחנו הופכים בבעיה ובקושי ופחד בראש שלנו עד שנמאס לנו מעצמנו.
אוכלים את הראש, בקיצור.
חשיבת היתר היא המדע של מציאת בעיה עבור כל פתרון.
היא מסבכת את החיים בלי הפסקה וגורמת לנו להיתקע.

 אחד הכלים, למשל, להתגבר על חשיבת היתר,
הוא לזהות את המחשבה השלילית (יש רק 8 סוגים),
לחייך ולשיר.
זה אולי נשמע מטופש,
אבל תוך שבוע של תירגול נעלמות 70% מהמחשבות השליליות.

לא אכפת לי להישמע מטופש,
ומצידי לרקוד בבגדי בלט בכיכר העיר אם 70% מהרעש בראש יורד.

זו דוגמה לכלי פרקטי מאוד,
קל לתירגול ולביצוע-
ומי שמתרגל אותו לאורך זמן קצר קוצר הרבה פירות.
זו דוגמה לכלי מעשי.
מה הבעיה?

שרוב האנשים בכלל לא מגיעים למצב שבו הם מתפנים כדי ללמוד כלים כאלה!

כלומר, בין העבודה, לבית, לבנק, לקניות-
משהו מתפספס  ואנחנו מזניחים את עצמנו.
אנחנו כל כך עסוקים בנהיגה שאין לנו זמן לעשות טיפול לרכב או לשדרג את המערכות שלו!

אנחנו שמים את כולם לפנינו-
את העבודה, את הילדים, את העסק, את ההורים,
את הבית, את המחויבויות-
ונשארים בסוף היום עם רצון רק לברוח לטלוויזיה.

בעיני, מי שמסתפק בזה מבזבז את החיים שלו.
אבל ממש.
השבוע בשנה שבו אנחנו בורחים לחו"ל, והיומיים בכל שבוע שבהם אנחנו בורחים לסופש,
והשעות בסוף כל יום שאנחנו בורחים לטלוויזיה-
זה לא נקרא לחיות, אלא לברוח מהחיים.

הנה, ארזתי עבורך 21 כלים לשינוי ארוך טווח.
כלים פשוטים, קלים להבנה, עם דוגמאות-
והכל בתוך ספר עלילתי וכיפי לקריאה.
הגיבור עובר דרך הסיפור ולומד את כל הכלים-
ובסוף כל פרק יש אפילו סיכום.

אתה יודע מה- אפילו לא צריך לקרוא!
הקלטתי את הספר אפילו לשמיעה.
אפשר להקשיב לו בדרך לעבודה, בפקקים.

אז הנה ההזדמנות שלך לשים את עצמך במקום הראשון ולרכוש לך את הספר-
שמונה ימים- מסע לקילוף עצמי.
ספר עולה 79 שקלים,
אותו סכום שנוציא על ביקור שבועי בפאב או סרט בקולנוע עם פופקורן בהפסקה.
ויש שם עוד הרבה מתנות שוות, שכולן כוללות ספר.

הקישור הזה יביא אותך לקמפיין מימון המונים,
שדרכו אפשר לרכוש את הספר או אחת המתנות האחרות-
ולעזור לי לממן את הפרויקט הזה.

הנה הקישור להשתתף בקמפיין ולרכוש לעצמך ספר (או מתנה שווה אחרת)

שבוע נפלא

אלי שחף

הנה שוב הקישור לרכישת הספר ו 21 הכלים לשינוי ארוך טווח שיש בו. 

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

טעות שעלתה לי מאה אלף שקל

לפני חודש החלפתי רכב.
עשיתי עסקת טרייד אין על הטויוטה הישנה שלי,
והחלפתי אותה באחת חדשה יותר.

בשישי האחרון יצאתי מהבית בבוקר להביא את הילדים לבית הספר,
והחניה היתה ריקה.
אפילו היו זכוכיות על האספלט במקום בו הרכב עמד.

זה לקח שניה עד שהמסר עבר לי בתוך המוח,
אבל היה ברור שמישהו גנב לי את הרכב.
התקשרתי במקום לסוכן הביטוח שלי,
שכמעט קיבל התקף לב.
אתה מסנן אותי כבר שבועיים!
אני מנסה לשלוח אותך לבדיקת מיגון של הרכב.
לא עשית אותה- והביטוח המקיף לא בתוקף!

בום.
הלכו מאה אלף שקל.

אנחנו נילחם בזה, הוא אמר,
אבל תדע שחברת הביטוח תעשה צרות.
ניתקתי את השיחה, ולקחתי אוויר.

עכשיו יש לי 2 אפשרויות:
הראשונה היא לאכול לעצמי את הראש.
זאת אומרת, לחפור לעצמי כמו משוגע במחשבות שליליות ולחץ,
לא לישון בלילה, להתקשר לכל העולם ולהיות אומלל.
זה לחשוב 24*7 על הגניבה הזו ומה שאיבדתי.

האפשרות השניה היא להעיף את כל הרגשות השליליים הצידה,
ובמקום להתבוסס בהם ובשיט,
להיות חד וממוקד ולהתמקד רק בחיובי.

ברור הרי שלהיות מודאג לא יחזיר את הרכב או תשלום עבורו מהר יותר.
זה רק יהרוס לי את הימים עד שזה יקרה.

דאגה היא בעצם סוג של פחד.
התעסקות במה שאין לי שליטה עליו בכלל.
כשאנחנו בוחרים להתמקד במה שלא בידנו (במקום במה שיש לנו השפעה עליו)
אנחנו רק מייצרים לחץ.

ולחץ הוא לא טוב לשום דבר.
מי שחושב שלחץ מניע אותו, צריך לנסות פעם לעבוד מתוך שמחה ועשיה.
לחץ הוא רע.
לחץ הוא אח של הדאגה,
ושניהם הילדים של הפחד. פחד שמשהו רע יקרה.

בחזרה למדרכה ליד הבית.
שקלתי את שתי האפשרויות,
וקיבלתי החלטה. אני בוחר בשניה.

לא רק זה שאני בוחר בשניה ובוודאי אצליח להפעיל את הביטוח,
אלא שבנוסף החלטת גם למצוא דרך להרוויח מאה אלף שקל שיחליפו את הרכב.
המחשבה הזו כבר ממש הכניסה בי אש במובן החיובי שלה.
לקחתי אוויר,
והלכתי להעביר וובינר שהיה מתוכנן לבוקר.
אחרי שסיימתי איתו, דיברתי שוב עם סוכן הביטוח שהדריך אותי איך לפעול.

ניגשתי למשטרה,
והגשתי תלונה על גניבת הרכב.
השוטרת שאלה אותי:
איפה ראית את הרכב לאחרונה?
אתמול בערב, כשבאתי הביתה.

ואחר כך לא יצאת, לא הבחנת?
לא, גם כשיצאתי עם חברים בערב לא הסתכלתי,
כי נסעתי אליהם הביתה ו….

פאק.
הרכב שם. בחניה של החברים.
חזרתי עם אישתי שהגיעה ישירות מהעבודה שלה עם הרכב שלה.

אחרי שהשוטרת אספה את עצמה מהריצפה מרוב צחוק,
והבטיחה לי שהסיפור הזה נכנס למורשת קרב שלהם לגבי אנשים מטומטמים (ובצדק),
נסעתי עם אישתי לאסוף את האוטו,
כששנינו קרועים מצחוק כל הדרך.

אז נכון שהרכב לא נגנב,
וכנראה שאולי יש לי דמנציה,

אבל כל זה לא מוריד משני דברים.

1. יש דרכים מאוד קלות לשחרר מחשבות שליליות, ביניהן לחץ ודאגה.
2. הרווחתי מאה אלף שקל בדקה. הרגשתי כמו אלוף העולם.
ולא רק זה, אלא שההחלפה בין מחשבה שלילית לחיובית גם איפשרה לי לחשוב על רעיון להכניס
עוד 100,000 שקל במהירות.

וזה יקרה.

בעיני כל החוויה היתה חיובית, רווחית, ואפילו יש לי סיפור לספר לנכדים ולכם.

את הכלים האלו,
של החלפת מחשבות שליליות בחיוביות,
של מיקוד ושל דיוק (ועוד רבים אחרים)-
כתבתי בתוך ספר.
הספר הזה נקרא: שמונה ימים- מסע לקילוף עצמי.

את הספר הזה אני מוציא לאור דרך קמפיין מימון המונים שרץ בימים אלו,
וכל אחד מכם יכול לרכוש מתנות ולעזור לי לממן את הוצאת הספר.

בין המתנות יש כרטיסים להרצאות, סדנאות, ייעוצים וגם סתם ספרים.
המחירים ממש שווים,
וכדאי לרכוש אפילו כרטיס לבוקר כוח רצון במחיר רגיל-
ולקבל גם ספר.

בשבוע הראשון לקמפיין כבר מימנו שליש מהסכום,
וכשאגייס את כולו- הספר יצא לאור בתוך חודש.

הנה הקישור לבחור את אחת המתנות של הקמפיין,
לשמוע קצת על הספר ולפגוש אותי בצידו השני.

כל מי שירכוש ספר יקבל ממני הקדשה אישית. מבטיח.

שבוע נפלא

אלי שחף
הנה שוב הקמפיין למימון הספר- שמונה ימים.

___________________________________________________

אירועים קרובים

קמפיין למימון המונים לספר "שמונה ימים- מסע לקילוף עצמי" ניתן לרכוש מתנות ולעזור לי לקדם את הספר

24-26.10.18 סדנת זינוק להצלחה. סולד אאוט. לא נותרו מקומות.

16.11.18 בוקר כוח רצון של פלדה.   לפרטים והרשמה או ב-055-6667389. כבר 50% מהאולם מלא.

9-11.1.19 סדנת זינוק להצלחה. לפרטים והרשמה – נותרו מקומות אחרונים!

הופעתי אצל מיכל צפיר בתכנית. לצפיה

סודות ההרגל המנצח. קורס וירטואלי לשינוי הרגלים- ללימוד אישי מהבית שזמין לכם תמיד. לפרטים והרשמה

מדריך וידאו חינמי לבניית מוטיבציה מהירה להשגת המטרות שלנו. ניתן לצפות בו כאן

לדף הפייסבוק שלנו אנחנו מעלים חומרים חדשים לעיתים קרובות- שווה לעשות לייק ולהתעדכן!

רוצים שגם לכם תהיה רשימת תפוצה ותוכלו לעבוד עם לקוחותיכם דרך מיילים? תקופת ניסיון משודרגת לרב מסר כאן 

למדתם משהו חדש? למה שלא תחלקו אותו עם החברים? הקליקו לשיתוףשתף בפייסבוק

 

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

פרק ראשון מתוך הספר: שמונה ימים- מסע לקילוף עצמי

ציקי גורן לא אהב את מה שראה מולו במראה.

בגיל 41, עם מפרצים בשיער שכבר הפכו מרֶמז למשהו שקשה לא לשים אליו לב,
הוא התחיל להיות דומה לאבא שלו.

מתי זה קורה, הרגע הזה שבו אנחנו הופכים להורים שלנו?
פתאום אתה תופס את עצמך אומר לילדים משפט כמו "ארוחת ערב – לא מול הטלוויזיה!" וקולט ששמעת מאבא שלך מאה פעמים בדיוק את אותו המשפט . ועדיין אתה אוכל מול הטלוויזיה.

פתאום הכרס הזו, המצח שנהיה גבוה מכפי שהיה.
אני באמת הופך לאבא שלי, הוא חשב.

גם כשלבש חולצה מגוהצת לפני שיצא לעבודה, יהיה המעצב שלה ממותג ויוקרתי ככל שיהיה, המגע הקריר של אבזם החגורה הלוחץ רומז לו שהבטן השטוחה של גיל 20 היא נחלת העבר.

הוא הניח שתי ידיים על כרסו וניסה לשטח אותה בכוח. ברגע שהרחיק את ידיו, הכרס קפצה מיד החוצה.

פעם הייתי די חתיך, הרהר בעצב. לאן זה נעלם?

לפתע נקרע ממחשבותיו הקודרות: המצגת!

ציקי העיף מבט בשעון וראה שהוא מאחר. בשלב הזה של הבוקר כל דקת איחור שווה לעשר דקות של עיכוב בפקק הנורא שמשתרע לאורך כל כביש החוף.

מאז שדנה עזבה עם הילדים נגמרו לו התירוצים הקשורים להכנות של הבוקר.

ההתמרחות מול הטלוויזיה עד שעה מאוחרת בלילה גרמה לו יותר מדי פעמים לפיהוקים אינסופיים מול המחשב בעבודה. גם ערן שאל אותו כבר פעמיים בחודש האחרון אם הוא ישן מספיק.

שוב הוא לא מוצא את המפתחות.

כרגיל, הם לא על השידה בכניסה.

הוא העיף מבט זריז על הרצפה מסביב. האופניים הקטנים של יעל – עם שלושה גלגלים, אינסוף כדורי רגל של יואבי, התיק שלו, ועוד כמה בקבוקי בירה ריקים שעומדים מוכנים למִחזור.

נו, איפה המפתחות המחורבנים האלה?

ציקי איתר את הצרור שלו על הרצפה בין כל החפצים האחרים, ודילג במדרגות עד דלת הכניסה של הבניין בקפיצות של שלוש.

כרגיל, ביציאה מיקנעם היו פקקים.

ובכלל, כמו בכל בוקר, נראה שכל תושבי ישראל מתים על זמן האיכות שלהם בחניון הענקי שנקרא "כביש החוף".
למה אני ממשיך לגור כאן? שאל את עצמו. פעם חלמנו על בית צמודֿקרקע במושב, אבל הבית נשאר אצל דנה, ואני, עם מה שנשאר לי מהמשכורת,  גר ברב ֿקומות בחלק הפחות מוצלח של יקנעם עילית. החלום על בית עם גינה נראה כמו זיכרון רחוק.
חלום שתגשים דנה, אולי.

הפרויקט של הצוות שלו אמור לעבור הצגה ראשונית מול מנהל צוות הפיתוח וציקי ידע שהוא מאחר. בעוד כמה דקות יתחילו לשאול איפה הוא, ויתחילו הטלפונים…

המכונית שלפניו זחלה בקצב איטי להחריד במקום להיצמד לזו שלפניה. ציקי צפר בזעם וניסה לעבור לנתיב השני.

כמובן, אף אחד לא נותן להשתלב… עולה לך כסף? נו!

ציקי ניסה לתפוס את מבטה של הנהגת שהרכב שלה עמד במקביל לרכבו ולבקש שתאפשר לו להשתלב בנתיב שלה. היא לא הסתכלה לכיוונו, וההתעלמות שלה ממנו נראתה לו מכוונת ומופגנת.

הוא צפר לה צפצוף קצר.

התעלמות.

הוא צפר שוב, והפעם הוסיף קללה.

התעלמות.

ככה? סבבה!

ציקי סובב את ההגה כך שפגוש המכונית שלו כמעט נגע בשלה מהצד. היא העיפה בו מבט וסימנה בידיים: מה אתה רוצה?

מה אני רוצה? שתמותי. מה אני רוצה… כאילו היא לא יודעת.

ציקי נדחף בכוח לנתיב של הנהגת שצפרה לו בזעם ונדבקה לפגוש האחורי של רכבו, כאילו רוצה לנקום ולהתנגש בו. מה? מה את רוצה? צרח לעבר המראה האחורית, מנופף ידיים בזעם.

45 דקות ארוכות לאחר מכן, ציקי, מרוט לגמרי, החנה את היונדאי שלו בחניון הרחוק, על חניית העפר. כמובן שלא נשאר לו מקום בחניון הקרוב. הוא היה עצבני, מזיע למרות המיזוג המקפיא ברכב, והחולצה המגוהצת שלו נראתה הרבה פחות טוב מכפי שנראתה לפני שעה.

הוא חטף את התיק מהמושב האחורי, טרק את דלת הרכב, ורץ לכיוון המשרדים.

רבאק, תשע וחצי בבוקר ואני כבר מצטער על היום הזה, חשב תוך כדי הליכה מהירה..

מיד כשנכנס לתוך מתחם המשרדים לחשה לו גליה הפקידה שישבה ליד שולחנה בכניסה: רוץ, הם כבר התחילו!

ציקי רץ לחדר הישיבות, מבין שקפה לא יראה הבוקר.

הוא התפרץ חסר נשימה לתוך חדר הישיבות. ערן, הבולדוג הזה, כבר התחיל את הישיבה. לא חיכה לו ולא התקשר כמובן. כלב, נו.

ציקי התיישב במקום הפנוי ליד נאור. מה הפסדתי? לחש לו.

לפני שהספיק נאור להוציא מילה, הבחין בו ערן הבולדוג ממקומו ליד הלוח: גורן, נחמד מצידך שהצטרפת. תכננתי להתחיל מהמצגת שלך, אבל לוח הזמנים שלנו לחוץ מדי בשבילך, אני רואה. אתה מוכן?

ציקי קילל בלב. כמו לבולדוג, לערן היה חוש ריח מאוד מפותח לקלוט את החולשות שלו. ציקי ידע: כשתתחיל הדמנציה להכות בו, בטח בעוד עשר שנים מהיום, ערן יעמוד לידו ויצלם אותו מזיל ריר. על פניו של ערן יהיה מבט מאוכזב, כרגיל באינטראקציה ביניהם.

ערן התקרב ונעמד ליד ציקי, מושיט לו את מעביר השקפים.

ציקי פתח את הלפטופ. כמובן, דווקא עכשיו מצא המחשב את הזמן הכי לא נכון להתקין עדכונים ממיקרוסופט.

סססעמק…
ערן הבולדוג הביט על המסך מעבר לכתפו של ציקי. זמן טוב מצאת לשחק, גורן, הוא סינן.

היה לו מבט כזה על הפנים, שציקי כבר התרגל לראות. מבט של 'אני מאוכזב, אבל למה בכלל אני עוד ממשיך לצפות ממך למשהו?'

ערן חתם את הישיבה בלי להעלות את המצגת של ציקי. אוףףףףףףףף.
ציקי הלך לחדר שלו, וכשפתח את המחשב כבר חיכה לו מייל מהבולדוג. מייל עם סימן קריאה אדום, שמעיד על כך שערן גבוה ממנו בסולם ההיררכי ולכן יש להתייחס למיילים שלו כאילו הם הדיבר ה – 11.

"גורן, אני מצפה ממך לקבוע מחדש ישיבה כשתגמור עם המשחקים. אנחנו בלחץ לשחרר את הגרסה, וכל רגע חשוב. אני לא יודע מה עובר עליך בזמן האחרון, ואולי בעצם בחודשים האחרונים, אבל אני צריך שתתעלה מעל זה.

התחייבנו לגרסה מוכנה ביום שני, ויש לנו עוד דרך ארוכה. שגית יוצאת היום מוקדם לחתונה, ומחר כבר שישי. אני לא רואה איך נוכל לברוח מעבודה בסוף השבוע כאן."

ציקי קילל שוב. מחר שישי, והוא אמור לאסוף את הילדים, זה סוף השבוע שלו איתם.
הוא יצטרך לעשות שוב את השיחה הזו עם דנה.

בלב כבד הרים את הטלפון.
איך זה שפעם הייתי מתרגש לפני שהייתי מתקשר אליה?
היום ההתרגשות התחלפה בלחץ קל. ציפייה מתוחה לטונים שיתרוממו בכעס.
גם דנה הייתה תמיד מאוכזבת ממנו.

זה נראה כמו דפוס שמתחיל לחזור על עצמו בכל מקום ועם כל אחד.

עוד פעם להחליף סופי שבוע? רטנה. יש לנו הסכם, ציקי. כל סוף שבוע שני. אתה תצטרך להסתדר. אני יוצאת עם ג'ו לצימר בצפון, ולא אבטל בגללך שוב.

ג'ו?

ציקי הרגיש את הטורים עולים.

ג'ו? כשהוא למד איתנו קראו לו יוסי.

יוסי!
את לא מרגישה כמו מטומטמת לקרוא לו ככה?
הוא ממש שמע אותה סופרת בלב עד עשר, מנסה לא להתפוצץ עליו בחזרה.

מאז הרילוקיישן לבוסטון הוא התרגל לג'ו, אמרה דנה. ציקי, אנחנו לא נשואים יותר. יש לי חיים וגמרתי להיכנע לתכתיבים מהעבודה שלך. חוץ מזה, נשמע לי שעוד לא השלמת עם העובדה שיש לי מישהו וטוב לנו. תתבגר, ציקי. למה אתה לא יכול לשמוח בשבילי?

היא עצרה לרגע, והמשיכה.
ובכל מקרה, זה לא עניינך מה אני מתכננת. זו השבת שלך, ואני מצפה שתאסוף את יואבי ויעל בזמן, ולא כמו לפני שבועיים, כשקיבלתי טלפון מהגננת שיעל נשארה אחרונה בגן.

אוף. היא כזו כלבה! חשב ציקי. שתתחתן עם ערן הבולדוג, יותר מתאים לה.

הוא ניתק את הטלפון. לפחות לא צעקה עליו. הייתה רגועה, יחסית.

הוא הטיח את הטלפון בזעם על ערימות הדפים שכיסו את שולחנו.

ציקי העיף מבט לרצפה. הנעליים שלו עדיין היו מכוסות בעפר מהחניה הרחוקה. הוא ניסה לחשוב איפה יש מגבונים לנקות את הנעליים, אבל מחשבה אחרת הגיעה, כמו ענן שמכסה את השמש.

14 שנים מוקדם יותר. הדשא הגדול באוניברסיטה.
ציקי ויוסי, סטודנטים בשנה ב, יושבים שעונים אל גדר האבן, שותים קולה ומסתכלים על  הבנות החדשות, סטודנטיות שרק הגיעו לשנה א. ניכר בהן שעדיין אינן מבינות את הדינמיקה. מסתובבות שם לבד, מחפשות מישהו מוכר כדי לא להרגיש בדידות נוראית כזו בין כל החבורות שמסביב.

קלוט את זאת, סימן לו יוסי.

ציקי קלט. היא הסתובבה על הדשא, מחפשת מקום לשבת. עם מבט תוהה וטועה בעיניים. בטיֿשרט וג'ינס, כמו שרק הבנות שבאמת מבינות יודעות ללבוש. חולצה ירוקה וצמודה לגוף מדהים. ללא ספק, ציקי היה מעוניין.

מאיפה היא? שאל את יוסי.

נדמה לי שראיתי אותה באחד התרגולים. אני חושב שקוראים לה דנה. אני אבדוק לך.

תבדוק, תבדוק.

ציקי לא הצליח להוריד ממנה את העיניים.

 

עוד יום מרגיז ויותר מדי ארוך נגמר. החניון היה ריק לגמרי כשציקי נכנס למכונית שלו. בקושי החזיק את העיניים פקוחות.

הוא נכנס למיטה בדיוק בשעה שתיים בלילה, אבל לא נרדם.

מחר הילדים אמורים להגיע אליו. הוא תמיד שמח כל כך לפגוש אותם, אבל הם מאבדים עניין מהר.

בלי המסכים שלהם – הם אבודים.

באמת נורא קל לתת להם לשבת מול המחשב או הטאבלט. בלי צורך לדבר עם אף אחד מהם. או אולי בכל זאת לנסות ולשמור על הסבלנות שלא להתפוצץ עליהם אחרי הבקשה החמישית ללכת ולצחצח שיניים? אבל למרות הגעגועים והאהבה, הוא כבר ידע שלא תהיה לו טיפת סבלנות אליהם בפעם השנייה שיעלי לא תסכים להמשיך לאכול כי הרוטב של הסלט נגע בפסטה, או שטות אחרת שילדים מוטרדים ממנה כל הזמן.  הוא רק חיכה לרגע שהם ילכו לישון וישחררו אותו לשבת עם הטלפון ולהעסיק את המוח בכלום.

ככה החיים אמורים להיות? ואם לא, איך הם אמורים להיות?

טירוף ולחץ כל היום, יוסי הנבלה שוכב עם אשתי, אני לא מעניין את הילדים, ולמרות שיש לי עבודה טובה בהיי טק – המינוס שלי בבנק רק הולך וגדל.

ציקי שם לב שגם יוסי קיבל אצלו כינוי חדש: יוסי הנבלה. ג'ו עאלק!  ג'ו!!!

השינה התרחקה ממנו לחלוטין. רק העצבנות והתסכול היו שם, לארח לו לחברה עד שלבסוף נרדם, מקיץ שוב מצלצול השעון אחרי פרק זמן שנדמה כמו חמש דקות שינה בלבד.

ציקי גרר את עצמו בקושי לחדר האמבטיה והביט במראה. שוב לא היה מרוצה ממה שראה מולו. יכול להיות שאני מתדרדר ממש ברמה יומית? תהה לעצמו.

כעבור שש שעות של עבודה על הגרסה החדשה ציקי ידע שהם יספיקו לשחרר את התוכנה החדשה בזמן. הוא התחנן לשגית שתסיים את העבודה בלי שהוא יצטרך לעשות עליה עבודת שמרטפות, וכרגיל – הגיע לגן של יעל בשנייה האחרונה.

היא עמדה ליד הדלת, מחכה לראות פנים מוכרות, בשעה שהגננות כבר מרימות את כל הכיסאות לפנות את הרצפה לשטיפה.
הבעת הקלה התפשטה על פניה של הילדה. היא רצה אליו בשמחה וחיבקה אותו: אבא!

שמחה וגעגוע מילאו אותו, והוא חיבק אותה כשדמעות מציפות את עיניו.   היה לה ריח של ילדוּת. של משהו תמים. החיוך המלאכי שלה מבין התלתלים פירק ממנו את כל הלחץ.

הוא רצה להמשיך לחבק, אבל עזב כשהרגיש שהיא מנסה להשתחרר מזרועותיו.

מה את רוצה לעשות? שאל אותה בשעה שהלכו משם לבית הספר של יואבי.

לשחק איתך! אמרה. אבל… עכשיו יהיה לך זמן אליי, או שאתה שוב פעם צריך להיות בטלפון כמו תמיד?

 

אהבתם את הפרק?

יש עוד הרבה כאלו בספר, ובחלקם הגדול הם מכילים כלים חשובים ויעילים לשנות את החיים.
אני מריץ כרגע קמפיין למימון המונים כדי להוציא את הספר לאור,
וכל אחד מכם יוכל לרכוש ספר או מתנות נוספות.
אשמח שתרכשו את אחת המתנות ותסייעו לי להגשים את החלום-
ותיהנו על הדרך מספר אדיר.

הקליקו כאן כדי להשתתף בקמפיין

 

 

 

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

פגשתי את האקס המיתולוגית שלי

עכשיו פגשתי את האקס המיתולוגית שלי.

הייתי בן 19 וקצת כשפגשתי אותה בפעם הראשונה.
הייתי אז חייל צעיר, ראיתי את הבית רק אחת לכמה שבועות,
וכדי להוסיף חטא על פשע גם ההפלגות בצוללת
שעליה שירתתי לא איפשרו לי להתקשר אליה הרבה.
בילינו יחד כמה חודשים מאושרים,
שבמהלכם אני זוכר את עצמי עומד מעל מפות הניווט בעומק הים,
ומאבד את חוט המחשבה והנתיב על המפה בכל פעם מרוב חיוכים.

למה רק כמה חודשים?

אתם יודעים איך זה,
אתה אף פעם לא שם, היא כבר סטודנטית וחיה בפאזה אחרת.
זה היה מרגש, סוער, מדהים, וקצר…
מאז תמיד נשארה לי אליה פינה חמה בלב.
המשכתי הלאה כמובן,
מצאתי לי אישה אחרת (מוצלחת בהרבה, למקרה שאת קוראת)
ואיכשהו לא נתקלתי באקסית ההיא מאז.
שמעתי שהיא גרה בחו"ל כמה שנים,
אין לה פייסבוק,
ובאמת שלא חשבתי עליה המון זמן.

בשבוע שעבר העברתי את סדנת זינוק להצלחה,
ובמשך 3 ימי הסדנה שכרתי דירה בת"א.
בערב האחרון נכנסתי לסופרמרקט בצפון הישן,
ושם ראיתי אותה.
אפילו מהגב, אחרי יותר מ 25 שנה- תוך שניה ידעתי שזו היא.

ניגשתי, חיבקתי, צחקנו, דיברנו 20 דקות,
ואפילו היינו שותים קפה אם לא הייתי כל כך…
מאוכזב.
הלכתי משם, ונשארתי לעמוד ברחוב המום.

האישה הזו הסעירה את עולמי?
היא היתה כל כך…
קטנה.

פיזית היא נשארה מרשימה.
אבל היא היתה קטנה מחשבתית ורגשית.
לא היו לה שאיפות מיוחדות לעתיד
והיא מעולם לא בדקה באמת מה היא יכולה להביא לעולם.
היא עשתה את מה שצפוי, מה "שאמורים" לעשות,
את מה "שנכון" ובטוח,
והיא היתה בת 46 משעממת ומשועממת.
מחכה רק לחופשה הבאה בחו"ל או לחגים,
או למשהו שיציל אותה מהוודאות של השגרה שהיא חיה בה.
היא חיה כדי להעביר את הזמן עד ליום חמישי בערב,
שאז תוכל לברוח מהעבודה ה"בסדר" שלה,
ומהחיים שהם "בסדר" והשגרה הסתמית, מלאה ברצף של מטלות.
ללא תשוקה, ללא ערך אמיתי בעולם, ללא התרגשות מהחיים.

איך אפשר לחיות ככה?
להרגיש ש 70% מהחיים שלך, יום ראשון עד חמישי-
הם רק זמן שעובר עד שנוכל לברוח לסופ"ש,
להרגיש שאתה חי חיי "כאילו",
ומתאמץ בכאילו, ועושה בכאילו,
ומקבל תוצאות של כאילו, ומימוש של כאילו.
בעיני זה פשוט נורא.
קיבלנו פרק זמן קצר מאוד לחיות את החיים האלו,
ואנחנו מבזבזים אותו על מחשבות של "מה היה אילו",
ופחד מכישלון ופחד שלא יאהבו אותי.

אנשים בסוף חייהם מצטערים על מה שלא עשו,
ולעולם לא על מה שכן.
בעיני אין בזבוז גדול יותר מזה.
כל אחד מאיתנו נולד עם תכונות מסוימות וחוזקות מסוימות,
שאם נשתמש בהן נחיה במימוש ובתשוקה.
הבעיה היא שכדי להשתמש בהן אנחנו צריכים לצאת מאיזור הנוחות,
להתמודד עם קושי ועם כישלון-
כדי להרוויח את הזכות והמיומנות להצליח.
ככה החיים האלה עובדים ואין דרך לנצח את התנאי הזה.

הבזבוז הנוראי הזה, תחושת הכאילו,
היא ההיפך מהצלחה, ולא משנה כמה אפסים יש לך במשכורת.
ההגדרה של הצלחה בעיני היא לקום בבוקר ולהתרגש מהיום הזה שמגיע,
מהידיעה שאני יוצר ערך בעולם וחי בתשוקה.
מי שלא עושה את זה- משלם באנרגיה.
אנרגיה יקרה, שהיא טעם החיים.
ואז אין לנו עוצמה להתמודד עם הקושי הזה,
וכל מה שאנחנו רוצים זה לברוח לסופ"ש או לחופשה.

בזבוז.

ביום שישי הקרוב יש בוקר כוח רצון שכבר מלא.
האירוע הבא אחריו הוא ב 7 בספטמבר.
זה יום שישי בבוקר,
קצת לפני ראש השנה.
ראש השנה הוא החג שבו אנחנו מסכמים מה עשינו עד כה ומהן התכניות שלנו לעתיד.
בדרך כלל לוקח לנו שבוע להבין שכלום מזה לא יקרה באמת,
וזה, כמו שכבר אמרתי- בזבוז.
שימו לעצמכם הבטחה לשנה החדשה שכבר אפשר לקיים.
ההחלטה שהשנה הקרובה לא תהיה בזבוז,
והשנה ניקח את עצמנו לרמה הבאה-
פיזית, מנטאלית, ריגשית-
ונחיה את החיים כמו שאמורים לחיות אותם,
ולא במחשבות של "מה יהיה אם?"

כדי שזה יקרה,
אני מציע יד לעזרה.
אני מדבר בבוקר כוח רצון על שיטה.
שיטה שאני משתמש בה שוב ושוב,
ועוזר לאלפי אנשים לחיות את החיים על פול גז קדימה,
ולא בניוטרל, בכאילו.
אני מלמד שם את השיטה,
ולא בכאילו ומסרים עקיפים,
אלא ממש – צעד אחרי צעד.
אז הרגע להתחייב לעתיד שלך הוא עכשיו,
וההרשמה ללמוד ממני היא כאן.
עכשיו הרגע להחליט אם אני צודק,
אבל יותר נעים להירדם עם המייל הבא או בפייסבוק,
או לעשות משהו בעניין- עכשיו.

http://hergelim-guide.ravpage.co.il/last12?ref=88fb

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

התדר הסודי של המצליחנים

התדר הסודי של המצליחנים.
 
אני אהיה קצת רוחני איתך היום.
 
נניח שאת או אתה נמצאים בזוגיות,
ובן או בת הזוג אומרים את כל המילים הנכונות,
אבל לא באמת רוצים אותך.
 
תשים לב לזה, או לא?
 
התשובה היא שכן,
והסיבה לכך היא התדר שלהם.
אנחנו נרגיש שהאדם מולנו לא בעניין,
כי התדר שלו משדר לנו בצורה לא נראית,
אבל ממש מורגשת- חוסר עניין.
 
ונניח שנדבר עם אדם מוכר בטלפון,
אפילו לא נראה אותו, רק נשמע.
והוא יגיד שהכל בסדר, ונדע שהכל לא בסדר.
איך זה?
 
זה התדר שלו.
 
את התדר שלנו אי אפשר להחביא.
הוא שם, וכולם מרגישים אותו.
לפעמים אנשים קוראים לזה "רושם ראשוני"
או שמרגישים שמישהו לא מתאים להם גם בלי שיאמר מילה.
לא יודע למה אני לא אוהב אותו….
או ממש אוהב אותו.
 
מי מכם שאי פעם מכר משהו למישהו אחר,
יודע שלא משנה מה אתם מוכרים וכמה זה עולה,
אם התדר שלכם גבוה כולם יקחו את מה שאתם מציעים.
לעומת זאת, כשהתדר שלנו נמוך-
כלום לא יעזור והכל הולך קשה.
 
גם מי מכם שאי פעם דיבר מול קהל,
יודע שאי אפשר לזייף תדר.
או ששידרת אליהם את התדר והעפת לקהל את הראש,
או שעשית כאילו אתה בתדר וזה היה רק בסדר,
או פחות מזה.
 
אנחנו נמשכים, אפילו פיזית,
לאנשים שהתדר שלהם גבוה,
ונראה כאילו החיים נהיים קלים יותר בתדר גבוה.
 
העניין הוא שלרובנו קשה לייצר את התדר הזה.
אי אפשר לייצר אותו באופן מלאכותי.
 
זה כאילו שננסה ללבוש את החליפה של סופרמן,
אבל נדע שאנחנו לא באמת הוא.
 
איך מייצרים תדר גבוה?
 
הנה הקטע שאני אהיה רוחני ממש.
תדר גבוה נוצר במקום שבו אנחנו מקבלים החלטה להיות אדם חיובי.
אדם שמחובר לעצמו באופן מלא מבחינה רוחנית, רגשית, פיזית ומנטלית.
זה קורה רק אם אנחנו מקבלים על עצמנו ללמוד איך להיות כזה.
הלימוד הוא לימוד של התפתחות.
ללמוד איך להוציא מהרע את הטוב,
איך להבין שכל כישלון הוא בעצם המקבילה של שכר לימוד.
אבל לא ללמוד שכלית, אלא להבין את זה ממש- ברגש.
 
איך עושים את זה בפועל?
 
התשובה היא שהדרך הכי טובה ללמוד היא בהשרייה.
אם רוצים ללמוד צרפתית- הכי טוב לגור בצרפת חודש ולהתנסות.
אם רוצים להיות ממש טובים בספורט- לצאת למחנה אימונים.
אם רוצים ללמוד משהו- להיות עמוק ולחיות את החומר בלימוד אינטנסיבי.
זו אגב הסיבה שאני עושה סדנאות של 3 ימים,
שבהן אפשר להיות בהשרייה מלאה בחומר ובאמת להתחבר לרגש.
 
כיוון שמה שמשפיע עלינו הכי הרבה הוא התדר,
אני יכול לומר לכם שבעלי עסקים שיוצאים מהסדנה הזו,
שבה לא מדברים עסקים בכלל,
מכפילים בדרך כלל את ההכנסות שלהם פי 3-5 תוך שנה.
למה?
התדר שלהם השתנה.
 
בתור אדם מעשי מאוד,
היו שנים שבהן לא הבנתי את מה שהסברתי לכם עכשיו.
חשבתי שאם אעשה בכוח, ואז בעוד יותר כוח-
משהו יקרה.
אבל הפתרון היה דווקא להתחבר מהצד הריגשי,
ולאפשר לתדר להיות.
וללמוד עוד ועוד.
 
מי שנתקל בחיים בקשיים (שזה כולנו),
ונמצא בתדר נמוך-
יראה רק קשיים, ולא פתרונות.
רק מכשולים, ולא הצלחות.
 
התדר הוא התבלין הסודי של המצליחנות.
 
חשבתם פעם למה בסוף
כל פוסט אני מציע לבוא לבוקר כוח רצון או לסדנה שלי?
לא כי אני רוצה שתקנו ממני.
כלומר, אני כן רוצה, אבל לא זו הסיבה.
 
אני מציע לך לבוא כי אני רוצה לתת לך ערך.
אני רוצה שכל מי שמקשיב לי יקבל את היכולת ליצור כל תוצאה,
ואני יודע שמה שאני נותן יכול ללא ספק לעשות את זה.
 
אם לא בהרצאה אז בסדנה,
אבל מה שאני עושה בהחלט יכול ליצור את התדר החדש-
בתנאי שאנשים מוכנים לקבל אותו.
 
והתדר שלי אומר דבר פשוט:
אם אתן את ההזדמנות לקבל ממני שירות,
יהיה מי שיקח את ההזדמנות הזו.
 
הכסף הוא תוצר לוואי של תנועה אל עבר ההצלחה.
תמיד יהיה לי כסף,
כי אני מביא ערך.
 
התבלין הסודי של המצליחנים הוא תדר גבוה,
תדר של הצלחה, של יצירה ושל אנרגיה.
 
זו המשמעות של תדר גבוה.
אז הנה ההזדמנות שלך לקבל ממני ערך:
 
בוקר כוח רצון של פלדה.
22.6 יום שישי בין 9 בבוקר ל 1 בצהרים.
 
נכון לרגע זה, נמכרו 115 כרטיסים מתוך ה 200 באולם.
כ 30% מהכרטיסים נמכרו לאנשים שהיו פעם אחת
ואז הביאו בני משפחה וחברים,
ולא כי האוכל או המוזיקה כאלה טובים.
אלא בגלל התדר.
 
הקלקה פשוטה כאן ויש לך כרטיסים.
http://hergelim-guide.ravpage.co.il/last12?ref=66
 
 
פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

זה היה החודש הטוב בחיי

החודש היה החודש הכי טוב בחיי.
קרו וקורים המון דברים במקביל.

1. אני מתחיל להקים רשת נטוורקינג לבעלי עסקים שתייצר הפניות בקצב מטורף,
כבר פגישות העבודה בעניין קורות בקצב מסחרר.

2. השגתי הצלחה עיסקית יוצאת דופן החודש,
שמאפשרת לי הרבה יותר
וגורמת לי להיות מאוד מרוצה מעצמי!

3. רצתי ביום ראשון 67 קילומטרים רצופים בריצת אולטרה מרתון במשך 10 שעות.
(שיא המרחק הקודם שלי היה 54 קילומטר),

אגב, מי שרוצה לשמוע סיכום של מה למדתי מהריצה הזו מוזמן לראות כאן.

4. שכרתי עוזרת אישית- את הדס,
ועכשיו אני יכול להתרכז רק בדברים החשובים באמת,
ולתת לה לטפל בכל השאר.

5. סגרתי חוזה עם הוצאה לאור על הספר הראשון שלי,
ואני ממש בקרוב מתחיל לעבוד עם העורכת הספרותית.

ואולי מה שהכי מרגש אותי…
6. השבוע אני חותם חוזה על שכירת משרד חדש להרגלים מנצחים.

במשך שנים, בכל פעם שהייתי מגיע לרואה החשבון שלי בפרדס חנה,
הייתי מפנטז על היום שגם לי יהיה משרד שם, בדיוק במקום הזה.
והשבוע,
לחצתי יד עם רואה החשבון והמשרד שלו הופך להיות שלי!

רק המשרד… את העבודה שלו אני לא רוצה :)

וואוו.

זה כאילו שמגע של מזל טהור נגע בי פתאום,
וכל הכוכבים הסתדרו בצורה מסוימת כדי לתת לי את החלום.

העניין הוא,
שאם מפרקים כל אחד מהדברים שקרו לגורמים-
אפשר לראות שכולם תוצאה של פעולה, או סדרת פעולות,
שלעיתים לקחו זמן רב-
אבל הביאו תוצאה.

יד המקרה היא שכל התוצאות קרו בטווח זמן קצר,
אבל לא באמת היה כאן מזל. 

כדי לרוץ 67 ק"מ,
קבעתי יעד לפני יותר משנה, והתאמנתי כחצי שנה בריצות מפרכות,
אימוני פילאטיס, ותרגילי כוח ואיזון
שעשיתי בערב מול הטלויזיה במקום סתם לשבת ולצפות.

רשת הנטוורקינג שאני מקים,
נמצאת בדיונים כבר זמן רב,
וזה רעיון שאני מגלגל בראש עם שותף כבר למעלה משנה,
עד שהבנו איך לפצח את זה באמת והתחלנו לעבוד.

מבחינת העסק,
כבר שנים שאני עוקב אחרי התוצאות שלי,
נעזר בייעוץ עיסקי ופיננסי,
בודק את עצמי, מציב יעדים חודשיים ושנתיים,
ומחשב איך לעשות מהלכים חכמים יותר,
שדורשים ממני כמה שפחות מעורבות- כי הזמן שלי מוגבל.

ניסיתי הרבה פעמים,
אבל משהו אחד נכון שעשיתי פגע בול.
ועכשיו, כשהבנתי מה הוא, אני אעשה אותו שוב. ושוב.

את הספר כתבתי במשך חצי שנה,
וכשראיתי שקשה לי להתרכז בבית
עברתי להורים שלי לכמה ימים וכתבתי שם ברצף.

העוזרת האישית והמשרד…
טוב, על אלו אני חושב הרבה זמן.
שנים, אם לומר את האמת.

עד שבתחילת חופשת פסח הבנתי
שהפיריון שלי יורד לאפס כשהילדים נמצאים בבית.

כשאין חופשה, בימים שגרתיים הם מגיעים מביה"ס בצהרים,
ומאז יש רעש, ושאלות,
ותחמם לי פסטה,
ואישתי יוצאת ונכנסת מאימוני הכושר שלה והקבוצות שלה,
ואני והפרעות הקשב שלי נוסעים למקום אחר ולא אפקטיבי.

עכשיו פסח, וכבר שבועיים הם בבית כל הזמן,
ואני מנסה להספיק הכל ומספיק אפס,
ואז הבנתי.

זה הזמן.
ואז פעלתי.
שמתי מטרה, פעלתי בנחישות ובמהירות,
וזה קרה.

אני לא מספר לך את כל זה כדי להתפאר בהישגים שלי,
ממש לא.

אני מספר לך את זה כדי להראות נקודה חשובה:
תוצאות מגיעות אחרי פעולות, תמיד.

אם ננהל את הפעולות שלנו נכון- נשמור על רמת ביצוע גבוהה ואיכותית,
והתוצאות יגיעו בלי הפסקה.

זה כל כך כיף לראות את זה קורה,
ותחושת ההישגיות והאנרגיה בשיאן.
יש שם ידיעה עמוקה שאני בעצם יכול לעשות הכל,
ומה שאני עדיין לא יכול-
אני יכול לבנות את עצמי לעשות.

אני מניח שלא חידשתי לך כלום עד עכשיו.
זה אולי משהו אינטואיטיבי שברור לכל אחד.

וזה בדיוק הקטע כאן.
אין שום קסם, שום טריק מהשרוול,
שום בוננזה מטורפת.

רק סדרת פעולות באנרגיה גבוהה,
עם עיניים על המטרה, וניסיון תמידי להשתפר.

במילים אחרות- עבודה קשה!

טריקים אין,
אבל שיטות ותשתית יש ועוד איך,
והמחשבה שלנו צריכה לכל הזמן להיות על השאלות הנכונות:
איך אני עושה את זה? מה יקדם אותי?
איך אני מרוויח כסף גם כשאני ישן?
איך אני מייצר פעולות?

מי יכול לעזור לי להשיג את המטרות שלי?
מי יכול ללמד אותי איך?

כשאנחנו מבינים את זה,
אנחנו יכולים לבנות לנו עשיה נכונה.

אני גם מלמד איך לעשות את זה.

ביום שישי, 18.5,
בבית ציוני אמריקה בת"א-
אני מלמד 4 שעות של בניית תשתית.

מלמד אתכם איך לחשוב אחרת,
איך לשנות את השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו כהרגל,
איך לייצר לעצמנו אנרגיה גבוהה.

רוב האנשים רואים את הסוף של המייל עם הצעה להגיע,
אומרים לעצמם שהם לא פנויים וממשיכים הלאה.

ואז הם שוב רואים את המייל השבועי שלי,
ושוב מספרים לעצמם סיפור על למה אי אפשר,
ולפעמים שנים זה חוזר על עצמו.

השנים האלו נראות אותו הדבר.
מי שרוצה לעשות שינוי, צריך לייצר עשיה.
העשיה מתחילה כאן ועכשיו.

הנה הקישור להירשם לבוקר כוח רצון של פלדה.

חג שמח ושבוע נפלא

אלי שחף וצוות הרגלים מנצחים.

הנה שוב הקישור להירשם לבוקר כוח רצון

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

מה הלקח הכי חשוב שלמדתי מסדנה בחו"ל?

מהו הלקח הכי חשוב שלמדתי מסדנה בחו"ל?
 
בשבוע האחרון הייתי בלונדון,
והשתתפתי בסדנה של המאמן הכי מצליח בעולם-
טוני רובינס.
 
האיש הוא אגדה עוד בחייו,
ומגיעים לסמינרים שלו עשרות אלפי אנשים כל שנה.
בארבעת הימים האלו היינו 13,000 משתתפים מ 67 מדינות בעולם.
 
דמיינו מאמן שבסדנאות שלו הלכו קרוב ל 4 מיליון איש על גחלים לוחשות,
ותבינו על מה אני מדבר.
 
אני תמיד צוחק כשאנשים שואלים אותי האם
בסדנאות שלי "זה משפיע" כשיש 60 איש בחדר!
אם רק היו רואים איזה טירוף היה באולם העצום אצל רובינס,
וכמה משמעותית היתה הסדנה הזו למשתתפים למרות הגודל.
 
בסמינר הזה עובדים קשה מתשע בבוקר
עד שעה מאוחרת מאוד, ללא הפסקות בכלל.
האנרגיה שם מטורפת,
וכמות האסימונים שנופלים אדירה.
 
אחד הדברים שרובינס מתמקד בהם המון אלו הסטנדרטים שלנו.
 
פעם- מי שהיה פועל ברמה נמוכה היה מקבל תוצאות נמוכות.
מי שהיו לו סטנדרטים טובים היה מקבל תוצאות טובות,
ומי שהיה פועל בסטנדרט גבוה היה מקבל תוצאות מצוינות.
 
היום זה כבר לא כך.
אנחנו בעיצומה של מהפכת המידע.
 
 
המידע קיים אצל כולם,
ואנחנו נמצאים בעולם שבו הידע הוא לא הבעיה.
לכולם יש אותו.
לכן התחרות היום הרבה יותר קשה.
 
במקומות העבודה אנחנו מתחרים עם אנשים ממקומות אחרים בעולם,
ומי שהעבודה שלו לא מספקת יצירתיות או תוצאות פנומנליות
יוחלף על ידי מכונה או תוכנה בעתיד הקרוב או הכמעט קרוב.
 
זו לא אשליה,
זה קורה כל הזמן,
ואם תסתכלו על רשימות של המקצועות שקיימים היום בעולם,
תראו שרבים מתוכם לא היו קיימים בכלל לפני 15 שנה.
מקצועות רבים נעלמים ורבים יותר יעלמו בעשור הקרוב.
 
מבט מהיר ברשימת המקצועות של לקוחות תכניות ההמשך שלי מראה-
כמחצית מהמקצועות לא היו קיימים בשנת 2000.
 
דוגמה מעולה היא המקצוע של סוכני הנסיעות,
פעם זה היה תפקיד יוקרתי
שבו רק הסוכן שלט על הטיסות וידע לארגן ולסדר מלונות ברחבי העולם,
בעוד היום כל אחד יכול לעשות זאת בקלות רבה ולמצוא אפשרויות אינסופיות.
לאט לאט, או אולי לא כל כך לאט,
המקצוע הזה מוחלף בתוכנה.
 
אם אתם חושבים שיש אנשים שחסינים מפני המהפכה הזו,
תחשבו שוב.
בסופרמרקטים בלונדון כבר נדיר לראות קופאים אנושיים.
הכל בשירות עצמי,
וגם ניתוחים מתבצעים כבר על ידי רובוטים שיודעים להיות הרבה יותר מדויקים מידו של המנתח.
 
בקיצור- העולם משתנה מאוד.
 
אז איך זה קשור לסטנדרטים?
 
היום,
מי שפועל באיכות טובה כבר לא משיג תוצאות טובות,
אלא גרועות!
 
הסטנדרט עולה.
יש הרבה יותר אנשים,
הרבה יותר אפשרויות, הרבה יותר ידע,
הרבה יותר תחרות,
מיקום גיאוגרפי כבר לא ממש משנה בהרבה מקרים,
ואנחנו יכולים להעסיק אנשים בכל נקודה בעולם.
 
הרשתות החברתיות מאפשרות לנו גם
לקבל פידבק מיידי על כל אחד.
 
לכן יש המון אנשים טובים ואיכותיים,
שמשיגים תוצאות לא טובות,
כי זה פשוט כבר לא מספיק כיום!
 
אני מכיר אינסוף בעלי עסקים שזה הסיפור שלהם.
ואז הם חושבים שזה מצב השוק.
לא, זה לא!
זה הסטנדרט שלכם!
 
ושכירים-
זה בהחלט נכון גם אצלכם,
ולא משנה מהו המקצוע שלכם.
היום בארה"ב תעודת בוגר קולג' לא מבטיחה כבר עבודה משתלמת.
כיוון שהסטנדרטים עולים כל הזמן.
 
חכו, בזה לא סיימנו.
בגלל כל הסיבות האלו,
מי שעושה דברים מצוין
ישיג רק תוצאות טובות- במקרה הטוב.
 
לכן,
מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להשיג תוצאות מצוינות-
בהצלחה, תגמול כלכלי,
ערך, ואנשים שירצו לעבוד איתנו,
הוא להרים את הסטנדרט שלנו!
 
לחיות על ידי מתן איכות יוצאת מן הכלל.
לשווק בצורה יוצאת מן הכלל,
לעבוד בצוות בצורה יוצאת מן הכלל,
וללמוד בצורה יוצאת מן הכלל.
 
רק על ידי סטנדרט גבוה שכזה נוכל להשיג תוצאות מצוינות.
 
אז איך עושים את זה?
על ידי מיקוד!
 
מיקוד הוא מה שאני מטיף אליו ללא הפסקה.
רובינס קורא לזה " הבדל של 2 מילימטר",
 
אבל זה בדיוק עניין של מיקוד.
 
מה שאנחנו מתמקדים בו גדל.
 
להיות מדויקים,
לסמן מטרות איכותיות ולהגיע אליהן במהירות ובאנרגיית שיא.
 
במקום לנסות לפתור 100% מהבעיות,
או גרוע מזה- להתלונן על הבעיות,
השגת האיכות הזו דורשת להתמקד בעניין המרכזי ולעשות לו סיכול ממוקד.
 
זו הדרך ליצור סטנדרט יוצא מהכלל.
 
רוצים ללמוד איך בדיוק?
ביום שישי 18.5,
אני מעביר את אחד המפגשים האחרונים של "כוח רצון של פלדה".
שם אלמד כיצד ליצור עשיה איכותית באנרגיה גבוהה.
 
נלמד שם איך לייצר את עשיית "כדור השלג"-
רמה של פעולה מאסיבית שלא ניתנת לעצירה.
 
למעשה,
יותר מחצי מההרצאה מיועדת בדיוק עבור זה.
אני אלמד אתכם איך להיות סופר מדוייקים,
ואפילו אלמד 6 מפתחות שמי שיפנים אותם יהיה בלתי ניתן לעצירה.
 
הנה הקישור להירשם.
http://hergelim-guide.ravpage.co.il/last12?ref=264fb
 
פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב

איך ליצור שינוי מיידי

אמונה רווחת ששמעתי הרבה פעמים,
היא שכדי ליצור שינוי אמיתי ותמידי בהתנהגות שלנו צריך ללכת לטיפול ארוך שנים.

התוצאות בשטח מוכיחות אחרת ברוב המקרים.
המטרה שלנו היא לייצר רגע בזמן,
שבו תובנה ורגש נוגעים זה בזה,
ואז יש לנו רגע מיידי של שינוי.

שניה שבה אנחנו אומרים:

זהו, נמאס לי!

בואי נתחתן!

אני מתפטר!

(לא חייבים את כולם ביחד…).

למעשה, זהו רגע בזמן שיוצר שינוי בתת המודע שלנו.
איך לייצר אותו?

קבלו קלוזאפ מעט מלחיץ עלי ועל הנושא :)

הנה הקישור להגיע לכוח רצון של פלדה, וללמוד 4 שעות של כלים איכותיים,
שבהם תוכלו להשתמש באופן מיידי כדי ליצור שינוי.

הנה הקישור לקבל פרטים נוספים.

 

 

פורסם בקטגוריה בלוג- ממרשמלו למרתון | להגיב